יש סיפורים שלא שומעים רק באוזניים. מרגישים אותם בגוף.
משולחנו של ראש המועצה.....
הבוקר, בחדר הישיבות של המועצה, ישבנו יחד והקשבנו ללאה שוורץ. זה לא היה טקס רשמי, אלא רגע אנושי ושקט שנכנס ללב ונשאר.
לאה, בת לדור שני לניצולי שואה שגדלה בצפריה, לא רק סיפרה על העבר. היא הביאה אותו אל תוך החדר. פתאום זה כבר לא שם ולא אז. זה כאן, בינינו.
דווקא אחרי חג הפסח, שבו סיפרנו לילדים על יציאה מעבדות לחירות, מתחזקת ההבנה שהסיפור שלנו לא נגמר בהגדה. הוא ממשיך דרך הזיכרון, דרך הבחירה שלנו לספר, להקשיב ולהעביר הלאה.
האמת פשוטה. מספרם של הניצולים הולך ומתמעט. יבוא היום שבו לא נוכל עוד לשמוע עדות ממקור ראשון. לכן המפגשים האלה אינם מובנים מאליהם. הם בחירה להיות נוכחים, להרגיש ולהבין לעומק.
במפגש הזה שמענו לא רק על זוועות, אלא גם על כוח. על אנשים שבחרו בחיים, על רוח שלא נשברה, ועל היכולת לקום מתוך חושך גדול.
יצאתי משם עם תחושה ברורה. הזיכרון לא נשמר רק בספרים. הוא נשמר בנו.
זו האחריות שלנו. לקחת את הסיפורים, לא להשאיר אותם מאחור, אלא לשאת אותם קדימה ולהיות הדור שממשיך את האור.
תודה ללאה על השיתוף האמיץ והמרגש. הייתה לי הזכות להעניק לה תעודת הוקרה, אך האמת היא שאנחנו קיבלנו הרבה יותר.
קחו איתכם רגע אחד מהיום הזה. מילה, מבט או תחושה. שמרו עליו קרוב ללב.
כדי שנזכור תמיד.
דוד יפרח, ראש המועצה
